Shining – V: Halmstad

מעולם לא הייתי יותר מדי קרוב לתת-הז'אנר שקרוי בפי מומחיו, "בלאק מטאל דכאוני". אני יודע איך אני אוהב את ההוצאות השחורות שלי, והן בדרך כלל מתעסקות יותר במלחמה תמידית והשמדה ונושאים הקרובים לכך, מדי פעם מעורבב עם טירוף קליל ברקע. תמיד התרחקתי, לא כי לא רציתי אלא פשוט כי לא ממש יצא לי. עם זאת, החלטתי לפתוח את הוריד, אה סליחה, את הלב ל-Shining שעליה שמעתי רק דברים טובים וגם יש לי דעה עליה מפעם, אבל עבר זמן רב מאז. כבר מהעטיפה, חוץ מאשר היותה "יפיפייה", מצאתי אותה תואמת ביותר את מצב הרוח ששרר אצלי באותם רגעים.

V Halmstad נפתח עם "Yttligare…" שכבר מראה בקלות מהי אותה מלנכוליה ששזורה היטב בבלאק מטאל איכותי ומקצועי. שירה מלאה בעצב, לעיתים מתלחששת ולפעמים צורחת החוצה את כל הטירוף הישר אל המיקרופון. המוזיקה, כמו הדיכאון, נעה כמו מטוטלת מצד לצד, עד שהיא מפסיקה – כך למשל "Längtar Bort Från Mitt Hjärta", מתחיל במלודיות איטיות ועצובות ולאיטו עובר למקצב מהיר יותר, מתוסכל יותר, ושוב הקוטביות הנגדית מופיעה, כשהיא מלווה במסר ומשפטים לא בדיוק מלאי אושר. הסצינה המצטיירת בראשו של המאזין בשיר הזה ובבא אחריו, היא של אישה, אותה אישה מהעטיפה, העומדת מול המראה כשסביבה חשוך והדבר היחיד שהיא חושבת עליו, או אולי מנסה שלא לחשוב, זה העתיד.

יש פה גם נגינת כינור, מוטיב שמגיח במקומות שונים באלבום, בעיקר בקטעים דומים לאלה, לעיתים לצד עיוותים הזויים שונים ומשונים. חדי האבחנה, וגם הלא-כל-כך, כשחושבים על זה, יצליחו לאתר גם השפעות מכיוון הדת' מטאל בצורתו הטכנית יותר. אחד השירים המיוחדים האלבום הוא "Besvikelsens Dystra Monotoni" שמייצג את האלבום בצורה הכי טובה ומראה שדווקא אין סתירה בין שני הגורמים המרכזיים באלבום, שזה עצבות, ומצד שני קצביות. לסיכום, גם אם אתם לא מאזינים לבלאק דפרסיבי כדרך קבע (כמוני, למשל, שלא יצא לי יותר מדי), יכול מאוד להיות שזה אחד האלבום שיפתח אתכם לסגנון המיוחד הזה ובאותו זמן, גם יפתח לכם את החורף.