Turisas – The Varangian Way

לרוב במטאל, יש להקות שאוהבים ויש את אלו שמעריכים, אבל כשזה שניהם, זה כבר אומר הרבה. את Turisas הערכתי עוד לפני ששחררו את אלבומם הראשון איי שם ב-2004, כאשר ב-2001 כשהוציאו את הדמו שלימים יהפוך להיות השיר והמוטו מאחורי האלבום Battle Metal היה בלהקה משהו שלא הרבה עשו בז'אנר הפולק \ ויקינג מטאל שתפס תאוצה באותם ימים. מעל לחצי עשור עבר מאז, ז'אנר הפולק הפך לפופולארי וכל יומיים קופצת לה איזו להקה שמנסה להתלבש על כינור, חליל, או קרן-יער צ'כית במטרה להראות שגם היא יכולה להשתלב.

המצב שנוצר הוביל את הלהקות הוותיקות בשטח לשנות גישה בכל הנוגע להתקדמות הסגנון, כמו למשל Moonsorrow הפינית שהחליטה להוציא אלבום עם 2 שירים בלבד שהדגש בו הוא על אטמוספירה יותר מאשר הצמא לדם שאפיין את אלבומיה הקודמים. גם Turisas, אף על פי שמאחוריה נמצא אלבום אחד בלבד, החליטה לצעוד בדרך חדשה, לנתק את עצמה מהתת-סגנון אותו עזרה ליצור, להניח את הגרזנים בצד ולצאת אל עבר הלא נודע, מה שהניב את האלבום The Varangian Way.

כבר ממבט חטוף בעטיפה אפשר להבין שהפעם אנחנו לא מצטרפים למלחמה, אלא לוקחים ספינה, שתשיט אותנו אל המאה ה-9 לספירה, שם מתחיל סיפור הקונספט של האלבום, המדבר על מסעה של חבורת סקנדינבים במזרח אירופה שצעדה על דרך המסחר של אותם ימים שעברה בקייב (אוקראינה) והגיעה עד לקונסטנטינופוליס (טורקיה). למרות שבחלקו הסיפור הוא בדיוני, הצד ההיסטורי שלו יחסית מדויק, שכן באמת היו ויקינגים שהגיעו עד לעיר הבירה של האימפריה הביזנטית. אותם אנשי-צפון שניסו לתקוף את העיר בסופו של דבר הפכו לשכירי חרב בעלי ערך, בשירות המלך, אשר נקראו בין השאר, "ורנגיאנים".

סיפורם מתחיל עם פתיחתו של השיר "To Holmgard And Beyond" שמקדם את פנינו בצליל החצוצרות המוכר של הלהקה במקצב אפי מלחמתי – רק שהפעם לא מדובר באינטרו כלשהו. מבלי לנסות ולהוכיח לנו שזו היא אותה להקה "ברברית" שאהבנו לשמוע, Warlord הסולן מיד נכנס בשירה נקיה, סיפורית ומלווה בגיטרה אקוסטית. אמנם אלו לא אותם גראוולים שגרמו לנו לרצות לשבור גולגלות עם תחילתו של האלבום הקודם, אבל הפזמון והסגנון החדש בו דובקת הלהקה, מכניס אותנו למצב רוח שונה, מצב רוח שגורם לך לרצות להיות בדרכים. השיר עדיין מציג את מה ש-Turisas יודעים לעשות היטב, את האווירה הוויקינגית (שמגיעה עם המקהלה לקראת סוף השיר) וצלילי האקורדיון הנהדרים שהפיקו עם האלבום הקודם בשילוב תיפוף בומבסטי.

"The Portage To The Unknown" נפתח בשירה קבוצתית של חברי המסע העומדים לצדנו, בזמן ש-Warlord ממשיך בקול קלין ומספר את סיפורינו בדרכים. השיר עצמו יחסית איטי, אך הוא שומר על הצביון האפי ולקראת האמצע שלו אנחנו מקבלים לראשונה גראוולים שמטבלים את העלילה. לצערי, הם לא נשארים יותר מדי זמן בשטח ומתחלפים בקולותיהם של חברינו הויקינגים הלא-שפויים. השיר הבא לעומת זאת מסתמן דווקא כשיר כבד שמתחיל בגראוולים עוצמתיים, אך שוב הם מתחלפים בהמשך עם שירה נקייה ופואטית, על רקע תיפוף שיבטי, מה שמשרה אווירה מאד מיוחדת. עם סיום חוזרת המלחמתיות, ביחד עם הגראוול, וסוף-סוף אפשר לעשות קצת הדבאנג.

בשיר הרביעי, "Fields Of Gold", אנו מקבלים קצת תזכורת מהאלבום הקודם, עם גראוולים, חצוצרות ותיפוף קבוע, כאשר ברקע, הקלידים ומרכיבים נוספים תורמים לאטמוספירה של השיר. חברי Turisas נשמעים מצוין לאורך כל האלבום ונראה כי העבודה הארוכה עליו בהחלט השתלמה. הסאונד יוצא מן הכלל והוא בולט בעיקר בקטעי הפולק האוטנטיים שנכנסים מדי פעם, כמו למשל באמצע השיר הנ"ל, בסולו חליל מעולה. אך אם כבר בפולק עסקינן, "In The Court Of Jrisleif" נותן לנו את מבוקשינו, כשיר פולק-מטאל קצבי במיוחד בשילוב אקורדיון וכינור, על מלודיה צוענית.

אמנם זה הוא שיר אינסטרומנטלי ברובו, אבל לדעתי הוא אחד משירי הפולק מטאל החזקים ששמעתי בשנים האחרונות. הגיטרה וכלי הפולק לא מפסיקים להחליף מהמורות, הקצב מתגבר עד שלפתע נכנס קול שירה אופראי-רוסי, כנראה של אותו נסיך שהשיר נושא את שמו, וממש גורם לך לחשוב שאתה נמצא בסעודה בחצר שלו. עם תום החגיגה, "Five Hundred And One" נכנס בקטע קלידים יפיפה על רקע צלילים מבשרי רעות, וכאילו לא פירקנו מספיק נוצרים בדרך, הגראוולים האכזריים נדחפים פנימה ואחריהם השירה הסיפורית. הפעם שני סגנונות השירה פשוט ממשיכים אחד את השני באופן זורם המבטל את תחושת ההפרדה בין חלקי השיר. איכות.

באלבום ישנם לא מעט קטעי נגינה פרוגרסיביים והבולט שבהם, מגיע במרכזו של "Five Hundred And One" בדמות צלילי הקלידים שמזכירים את אלו של להקות רוק מתקדם וותיקות. כמו כן, הגראוולים בשיר מקבלים אפקטים ומספקים נופך נוסף, שמוכיח שגם ויקינגים יכולים לעשות מטאל עכשווי, מגוון, אך לא מוגזם. וזה מביא אותנו לשיר "The Dnieper Rapids" שמציג סגנון גראוולים מאד מטאלקורי ביחד עם מקהלה של קולות נשיים לצד הרבה צלילים אחרים שלא שמענו בעבר אצל Turisas, רק חשוב לציין שמלבד האפקטים מסביב, כל אחד מחברי הלהקה תורם את חלקו באלבום ובייחוד Jussi על הגיטרה, שעושה בשיר עבודה מעולה, עם ריפים מרתקים לכל אורכו.

וכך, אחרי המסע הארוך, אנו מגיעים ביחד עם אנשי הצפון לקונסטנטינופוליס (או "מיקלאגארד") ומסיימים את הסיפור בשיר אפי במיוחד, שאורכו מגיע לכ-8 דקות. "Miklagard Overture" מתחיל כמו השיר הראשון, רק הרבה יותר כוחני, וביחד עם השירה של Warlord, אשר מחליפה בין קול קלין לגראוול, אנו מקשיבים לסוף הסיפור. הקטעים העדינים פה ובמהלך כל האלבום נשמעים מאד מרגשים, כמו גם הקטעים האפיים שמזרימים דם לוורידים – Turisas הצליחו ללכוד את האווירה של האלבום בצורה הטובה ביותר ולהעביר אותה למאזין כבר מהרגע הראשון וזאת בלי לפסוח על שילובי צלילים מאותן תרבויות שונות (החל ממזרח-אירופאיות ועד מזרח-תיכוניות) בהן נתקלנו במהלך הדרך.

אפשר לומר שהאלבום משלב בין סגנון הויקינג המלחמתי, לבין נגינה פרוגרסיבית ושירה פאווריסטית. יש בו הרבה קטעי נגינה קלאסיים לצד ריפים משתנים ושירה מגוונת חזקה. "Miklagard Overture" מציג לנו את כל המרכיבים האלו ועוד, ככה שהייתי אפילו ממליץ, לפחות בתור הקשבה ראשונה, להתחיל דווקא ממנו ולראות כמה התבגרה הלהקה ולמה היא מסוגלת עכשיו. בכלל, Turisas הפתיעה מאד עם האלבום הזה וברגשות מעורבים (מהגעגוע לשירי הקרבות) אני שמח לומר שהלהקה לקחה צעד אמיץ, נכון ואפילו חכם במה שהיא עשתה כאן.

נכון שהאלבום הוא לא אותו מטאל ברברי ואפי שכל-כך אהבנו לשמוע ולראות על הבמה, אבל הוא בהחלט לא משעמם, הוא מוכיח שלז'אנר הפולק מטאל המורחב יש עתיד מעבר הגיחה היומית לפאב – עתיד מזהיר, כמו לאותם אנשי-צפון שצעדו לפני מילניום, בחיפושם אחר הרפתקאות חדשות וחיים טובים יותר. מי ייתן ונקבל עוד אלבומים מעולים כמו The Varangian Way…. למרות… שלא יזיק אם מדי פעם נשתולל עם חרבות, נשתה מקרנות ונשרוף כפרים… בסופו של דבר, אנחנו עדיין ויקינגים.