|
28/04/2009
Signum Regis - Signum Regis
מאת: עדי כהן
Signum Regis, כמו שהשם בוודאי משדר, הינה להקת מטאל מלודי שהוקמה בשנת 2007 על ידי הבסיסט, Ronnie König. כן, זהו אלבום בכורה ללהקה חדשה שהשם הבאמת מוכר היחיד בה הוא Goran Edman ששר עבור Yngwie Malmsteen ו-John Norum בין השאר. יש כאן קטעים סטייל Helloween והסגנון הכולל נע בין הבי-מטאל לפאוור-מטאל עם דגש על מלודיה, במיוחד בליין השירה. התופים מהירים ועמוסי דאבל-בס, גם הגיטרות לא חוסכות בפריטות דאון חותכות, אבל בעיקר בולט כאן הסולן ששמו הולך לפניו - Edman שר נקי ומדוייק, עם הרבה נפח ואווירה מאד יאה לפאוור. הייתי שמחה לשמוע אותו בשירה מעט מחוספסת יותר מדי פעם, דווקא בגלל ששומעים שהוא יכול - אבל אין ספק שהקול שלו מרשים והוא מהווה את אחד מעמודי התווך החשובים בלהקה, לצד הגיטרות המבצעות עבודה נהדרת.
בסך הכל אין כאן שום חידוש, אך הנקודה החזקה של האלבום היא בריפים המעניינים שבו המונעים ממנו להדרדר לכדי יצירה משמימה. "All Over The World" הוא שיר כיפי ואופטימי בעל תחושת "glorious" כמו שאני מכנה אותה ביני לבין עצמי - אותה תחושה שגורמת לכם לרצות להוציא את פריטי ה-D&D מהארון ולצאת בשירי נצחון שלאחר קרב מוצלח. נו, אתם מבינים למה הכוונה. גם "For Ever And A Day" התחבב עליי מיד - ליין קלידים נוגה בארפג'יו פותח את השיר בעוד Edman עצמו מבצע יופי של ליין על המיקרופון. אפילו הגיטרה מפתיעה בקטע ספרדי משהו. למרות זאת, הייתי מעדיפה לשמוע את זה עם יותר אמוציה ווקאלית, נשמע שהסולן לא מתאמץ לתת את כולו משום שבקלות אפשר לתת כאן יותר ניואנסים קטנים שיספקו דרמה ותיאטרליות שייגעו עמוק, אך זה לא קורה. השיר כולו, ובעיקר הפזמון אינו בנוי בתבנית הבלדות הרגילה, ועל כך אני מברכת.
"Passionate Love" לעומתו, כבר נמצא יותר באיזור המוכר של בלדות הרוק - מילים סופר מתקתקות, ארבעה רבעים וכל השטיקים הרגילים. בסך הכל זהו שיר שכיף לזמזם באוטו (או לחברה), אבל המודולציה בפזמון האחרון הצליחה להרוס לי את כל הרושם מהשיר, בהיותה חדה ומציקה מאוד. זה נשמע כאילו הנגנים החליטו בפתאומיות להעלות את הכל בחצי טון ללא תכנון מראש, מה שבלייב היה פשוט נשמע כטעות. קצת מחשבה מוקדמת ותכנון המעבר היה עושה פלאים, מה שמוכיח את הנקודה שלי לגבי חוסר תשומת הלב בניואנסים. הגיטרות לא נשארות חייבות, ואחד השירים בו הן בהחלט גונבות את ההצגה הוא "Bright Days Of Glory" שהיה עלול להיות עוד שיר רגיל לולא ריפים מגניבים שנלקחו היישר מספרי הפרוג-מטאל וההבי-מטאל בהתאמה. כמובן גם לא נפקד מקומו של הסולו-הנורא-מהיר-להפגנת-יכולות, ואפילו יש קצת טאפינג לקינוח.
השיר "The Rain" די מציק לי באוזן - הוא לא מובן לי מוזיקלית, הכל מתבלגן ואני לא שומעת את הקו הרציף בעמוד השדרה של השיר, אף על פי ש-Edman מפציע בפזמון בליין מעניין אותו לא שמעתי באף מקום אחר. דווקא בגלל זה, הייתי מעדיפה אם הגיטרות היו מתבלטות פחות בבתים ונותנות למאזין לעכל את הליין הבלתי שגרתי הזה, כך או כך הן מקבלות את מלוא הבמה בקטעי המעבר. "Mountain Haze" הינו אתנחתא אינסטרומנטלית בלתי מתיימרת - מעין נעימה המאפשרת מעט מנוחה בין השירים העמוסים (והמופקים היטב, יש לציין).
לסיכום, אלבום הבכורה של הלהקה עלומת השם מפגין יכולות נגינה וכתיבה, אבל רוב השירים תבניתיים ועוקבים אחרי גישת הבית-פזמון-בית-פזמון-סולו-פזמון, מקסימום עם עוד קטע מעבר קצר באמצע. נשמע כאילו הלהקה לא באמת מתאמצת לדחוף את הגבולות שלה, וזה מתבטא בניואנסים שחסרים לי, בעיקר בשירה ובליטוש המעברים. אולי מפני שזהו אלבום בכורה הם מעדיפים להשאר בגבולות הנוח והמוכר, מה שלדעתי פוגם בטעם הכולל כי בגדול, זה "עוד אלבום פאוור עם נגיעות הבי" - הכלאת ז'אנרים שהרבה אוהבים לעשות בשנים האחרונות, ולמרות ההפקה המצויינת והשירים הנעימים לאוזן הוא לא יתברג חזק יותר אצלי בפלייליסט. ראיתי, שמעתי, אהבתי, הלאה.
|
