|
04/06/2009
Ephrat - No One's Words
מאת: איתי פרייז
ישראל, מדינה קטנה ידידותית (רוב הזמן) ומייצאת של כמה דברים חשובים עד מאוד לאנושות כמו חומוס ומשה רבנו (לא החיפושית), כשלאחרונה היא גם התגלתה כמרכז איכותי שבו מתפתחת סצינת מטאל עשירה במגוון ז'אנרים שונים - כשהאלבום הבא הוא עוד דוגמה מצוינת להתקדמות הזו. Ephrat הוא הפרויקט של עומר אפרת, גיטריסט וכותב מוכשר עד מאוד שהצליח להגיע ל-Steven Wilson (איש Porcupine Tree) שגם מיקסס את האלבום וגם תמך בו בצורה נלהבת, ובנוסף עזר לו לחתום ב-Inside Out - לייבל גדול ומכובד שהתמחה בפרוגרסיב מטאל עד לא מזמן, ולאחרונה הכריז על פשיטת רגל...
אפרת מגלה באלבום הזה השפעות מגוונות מפרוגרסיב קלאסי יותר משנות ה-70' ומלהקות כמו King Crimson, Genesis, Yes, Van Der Graaf Generator ועוד, וגם מהרכבים מודרנים יותר כמו Dream Theater ו-Metallica. חברי ההרכב חוץ מאפרת הם ניר צידקיהו המתופף המנוסה והמוצלח, ליאור סקר הסולן שלטעמי קצת פחות מוצלח, גילי רוזנברג שעושה עבודה טובה על הבס, ובהופעות אורחות Daniel Gildenlow מלהקת Pain Of Salvation וגם Petronella Nettermalm מ-Paatos. האלבום לוקח אותנו למסע בתוך המוח ההזוי, מרתק ולפעמים קודר של אפרת שמשרטט עולמות חדשים בהנפת מפרט ולא מפסיק להפציץ בסולואי צוקים טכנים ועדיין מלאים ברגש לצד קטעים שקטים מלאים באווירה קודרת.
"The Show" שפותח את No One's Words ואורכו כ-10 דקות מתחיל מטאלי ומרגיש מוזיקלית כפרוג אולד סקול בסאונד מודרני. השירה של סקר קצת מתבכיינת לטעמי רק שאז מגיע קטע אקוסטי איטי שקט ומעולה שמתפתח לאורכו ולרוחבו עד שהחליל מגיע ומוסיף המון לתערובת. אפרת מפציץ סולו אימתני ביותר שמוסיף אפילו עוד אפיות לנופך ההמנוני גם ככה של השיר הזה. הקטע הבא, "Haze", שבו שרה Petronella Nettermalm נפתח כמו משהו של Blonde Redhead ומהר מאוד הופך למטאלי - הקטע הזה מאוד מזכיר לי את White Willow, עוד הרכב שמשלב פרוג אולדסקול עם גישה מטאלית בריאה. כשנכנסים הכינורות על השירה של פטרונלה זה כבר ממש מזכיר את האלבום של Paatos מ-2005 שנקרא Storm Season. בקטע הזה אפרת מפציץ בסולו שלא היה מבייש את Kirk Hammett - משהו מהיר אגרסיבי וחכם.
השיר "Better Than Anything" מזכיר בקטעים את נגינת הגיטרה של יוסי ססי-סהרון מ-Orphaned Land בהשפעות המזרחיות ובכלל בבחירה של ההרמוניות הקוליות שמוסיפות פה המון. בשיר הזה השירה של סקר יותר ממוקדת ומוצלחת לטעמי. "Blocked", הקטע הקצר באלבום (כ-5 דקות) ממשיך בהשפעות המזרחיות ובהלחנה המשובחת של אפרת שלא בוחל בקטעים אינסטרומנטאליים. ב-"The Sum Of Damage Done" שר Daniel Gildenlow ומראה כמה סולן מנוסה יכול להוסיף להרכב הזה, חוץ ממנו אנחנו מקבלים גם קטעים אלקטרונים שצצים ונעלמים עד שהשיר הופך למשהו אקוסטי יותר בכיוון קטעים של פיטר האמיל ב-Van Der Graaf Generator והשירה \ מלמולים של גילדנלואו גורמים לו להישמע כמו מטיף אנרגטי וכועס במיוחד.
הקטע שסוגר את האלבום נקרא "Real" ואורכו כמעט 20 דקות, נפתח אגרסיבי והופך למשהו שמזכיר מאוד את Frost*, הרכב הפרוג של Jem Godfrey, כשהקטע מתחיל אגרסיבי, מטאלי ובועט, ונוחת כמעט מידית לקטע ביטלסי עם פסנתר חצוצרות ושוב בשירה משופרת של סקר. כל זה נשבר חזרה למטאל הבועט והמלא בשרדים של אפרת והופך לכמה רגעים לטראנס (כן טראנס) שחוזר למטאל הבועט. לסיכום, מדובר באחד האלבומים הכי טובים שיצאו ממדינתנו הקטנה, הוא מופק מעולה מנוגן מעולה וממוקסס מעולה - פרוג מטאל מהשורה הראשונה שעומד בגאון לצד אלבומים של להקות מוכרות וותיקות יותר. למי שלא יודע, Ephrat תחמם את Dream Theater בהופעה הקרובה שלה פה, ומומלץ בחום להיות שם מוקדם שלא לפספס אותה. אם Mike Portnoy בחר ב-Ephrat לחמם את להקתו, ואף בחר באלבום שלהם כאחד מעשרת האלבומים הטובים של השנה שלו - בהחלט יש משהו בדבריו.
|
