|
31/08/2009
Tygers Of Pan Tang - Animal Instinct x2
מאת: אלון מיאסניקוב
יש משפט ידוע שאומר שאי אפשר ללמד כלב זקן תעלולים חדשים, אני אומר שבמקרה של Tygers Of Pan Tang למה הם צריכים ללמוד כשהכלב הזה יודע לנשוך כל כך חזק? הייתי צעיר מידי מכדי לראות את הלהקה הזאת בשיא ההצלחה שלה, זה היה אי שם בתחילת שנות השמונים כשגל ה-NWOBHM היה בשיאו, ואני פיספסתי את הרגע הזה לצערי, הגעתי לתמונה המטאלית מאוחר יותר בסוף שנות השמונים, ובשלב הזה הלהקה כבר הפסיקה בעצם להוציא אלבומים ולפעול במתכונת מלאה/ מה שראיתי ממנה היה לצערי אוספים שהלייבלים שלה הוציאו לאחר מותה, וזה כבר לא אותו דבר.
מה שכן, אי אפשר לקחת את הגדולה של הלהקה ממנה, עם אלבומים קלאסים כמו Wild Cat מ-1980 או Spellbound מ-1981, שני אלו ואחרים, הם אלבומים שהם נכסי צאן ברזל של המטאל וההארד רוק הבריטי. לפני כמה שנים ראיינתי כאן את הגיטריסט הוותיק Robb Weir, שעדכן אותי שהלהקה גייסה סולן חדש בשם Jacopo Meille, וחזרה לפעילות מלאה, ועכשיו - אלבום מלא עם אותו סולן חדש, ואני חייב לומר שהוא היה בחירה נבונה מאד ללהקה. Meille מחזיק בקול בתחום בינוני-גבוה, עם מנער מרשים, והוא בהחלט מחזיר לא מעט משמחת החיים של הלהקה חזרה פנימה, כשזה מגובה במוזיקה מקצועית, כתובה ומנוגנת היטב - נראה ש ה-Tygers חוזרים על הסוס.
החל מהשיר הראשון "Rock Candy", הכיוון הכללי ברור, ה-Tygers תמיד נטו יותר לכיוון הארד רוק אמריקאי מאשר להבי מטאל כמו רבות מהלהקות האחרות מהתקופה, והכיוון הזה ממשיך כאן. ריפים הארד-רוקים, מלאי התלהבות ואהבה ברורה לז'אנר, כשבאמצע קולו של Meille, שנותן בסיס של נשמה ואנרגיה לכל שיר ושיר. אחד מהצדדים החזקים של הלהקה היה הלידים המרשימים שלה, למרות שמי שהיה חבר בתחילת דרכה, John Sykes - שאחרי זה ניגן בין השאר ב-Whitesnake - כבר הרבה זמן לא איתה, ברור ש-Weir הוא הנשמה שמאחרי ההרכב, והנגינה שלו אדירה כתמיד. לצידו הגיטריסט הוותיק Deano Robertson, שלא נופל ממנו, וביחד הם מרביצים נגינת ליד מרשימה כתמיד, שתופסת מקום של כבוד באלבום.
בשעה ששירים כמו "Live For The Day" הם המנוני הארד רוק שמחים, הלהקה גם נוטה מידי פעם לצד המטאלי יותר של הדברים, כמו בשירים שסוגרים את האלבום, שהאחרון שבהם, "Dark Rider", הוא כנראה השיר הכבד ביותר באלבום - גם כאן הם נשמעים טוב. המהדורה המיוחדת [X2] שקיבלתי מחברת התקליטים של הלהקה כללה גם ביצועים לכמה מהשירים הקלאסים של ההרכב, כשהידוע ביניהם הוא כמובן "Love Potion No. 9" - בעצמו שיר קאבר, והלהיט הגדול של הלהקה. הפעם זה מגיע בביצוע של ההרכב העדכני, ולמרות שאי אפשר לומר שזה עולה על הביצוע המקורי, זה גם לא נופל ממנו בזכות הסאונד העדכני וחברי ההרכב המוכשרים.
עוד בנוסף יש כאן DVD, שכולל הופעה של הלהקה באולפן, ולמרות שהתקציב לא ממש נשפך מזה, רואים שכשיש נשמה, יש אנרגיה ויש התלהבות לסוג של המוזיקה שהם מנגנים, זה יותר ממספיק. טוב לדעת שה-Tygers עוד איתנו - בשעה שכל כך הרבה להקות אחרות מתקופתם כבר לא איתנו, ועיתונות המוזיקה הבריטית מתרכזת בחבורות של להקות צעירות מזובלות וחסרות כשרון, יש לי עוד שבב של תקווה כשאני יודע שלהקה כזו עוד קיימת, רק שימשיכו.
|
