תפריט ראשי
ראשי: ראיונות | כתבות | חדשות
סקירות: אלבומים | DVD | הופעות
סצינה: אירועים | תמונות | פורומים
שונות: עדכונים | סרטים | וידאו
אודות: המגזין | צוות האתר
פרסום: אירוע \ באנר | חדשות
DPS
DPS
Feed Us Go English Visit Our Facebook Page Visit Our MySpace Profile
:: סקירות אלבומים ::

להאזנה ב-MUSIX: לחצו כאן
חברת תקליטים: Virgin Records


רשימת השירים:

01. All Secrets Known
02. Check My Brain
03. Last of My Kind
04. Your Decision
05. A Looking In View
06. When the Sun Rose Again
07. Acid Bubble
08. Lesson Learned
09. Take Her Out
10. Private Hell
11. Black Gives Way To Blue


ציון:




20/10/2009
Alice In Chains - Black Gives Way To Blue
מאת: איתי פרייז


"Hope, a new beginning, time, time to start living... Like just before we died..." - במילים אלו נפתח השיר "All Secrets Known" שהוא הראשון מהאלבום החדש של Alice In Chains המחודשת. ולא סתם, הלהקה הזאת, שסבלה מסוף טרגי במיוחד - מותו של Layne Staley, אחד מסולני המטאל האגדיים ביותר, ב-2002 ממנת יתר של הרואין וקוקאין - לא נראתה כמו להקה שתצליח לחזור מזה. רוב הדברים עמדו כנגד החזרה של Alice In Chains - הם איבדו סולן וחבר עם קול ייחודי ואישיות שתאמה את המילים שהוא כתב בצורה כל כך מושלמת, Jerry Cantrell הגיטריסט והחזון המוסיקלי של הלהקה נכנס לאחר מותו של Staley לדיכאונות אפילו יותר קשים, ואם שמעתם את אלבומי הסולו שלו סביר להניח ששמתם לב שהם לא שונים במיוחד מהלהקה המקורית שלו.

אבל בשונה מ-Staley ז"ל, Jerry Cantrell עודו בחיים והדרך שלו להתמודד עם דברים היא לכתוב ולנגן בדיוק את אותם דברים שהוא ניגן עד ש-Staley מת - מטאל, גראנג', אלטרנטיב - תקראו לזה איך שתקראו לזה אבל מה שבטוח זה מורבידי, מדכא ואמיתי בצורה יוצאת דופן. זה בעצם מה שהוא תמיד ידעה לעשות - אלא שהוא היה צריך מישהו שיעזור לו בשירה שכל כך אפיינה את הלהקה הזאת, Cantrell ו-Layne שרו ביחד כל כך טוב, קשה היה להאמין שיימצא מחליף ראוי. עושה רושם שיש הפתעות בחיים וכאלה שאני מודה שלא הייתי מוכן אליהן בכלל. Cantrell מצא בחור בשם William DuVall, גיטריסט וסולן להקת Comes With The Fall, שמנגנת משהו שקרוב ל-Alice ושנוגעת גם ב-Soundgarden בין השאר. DuVall, שהופיע עם Alice In Chains באיחוד מפתיע במופע צדקה שערכה הלהקה, הפך להיות חבר קבע כמחליפו של Layne Stalye.

השיר הראשון באלבום הוא מניפסט של מודעות עצמית מצד Cantrell שמדבר על זה שאין דרך חזרה למקום שהוא היה בו קודם, אבל גם למקום שבו הוא רוצה להרגיש חי שוב - וככה בדיוק נשמע האלבום והאיחוד הזה, כמו סוג של תחיית המתים, ולא כאלה שחזרו בתור זומבים אלא בתור הדבר האמיתי שהם היו קודם כאילו, עברה שנה מאז שיצא האלבום הקודם ב-1995. מוזיקלית השיר נשמע כמו שילוב של Tool ו-Alice המוקדמים והוא עובד מצוין, אחריו מגיע הסינגל השני מהאלבום "Check My Brain", עם סאונד הגיטרה הכל כך מוכר של Cantrell שמרעיד את המיתרים ואותי, ו-DuVall שעף על המיקרופון ומזכיר מאוד את Layne Staley - לא ברמת העתקה אלה ממקום של כבוד. השיר הזה יותר קליט ובשנות ה-90' הוא בקלות היה הופך למשהו גדול ברפרטואר של הלהקה.

"Last Of My Kind" הוא לטעמי השיר המוצלח באלבום ונכתב ע"י Cantrell ו-DuVall. השיר מראה כמה השילוב הזה עובד טוב - הוא נשמע כמו שילוב של "Junkhead" מהאלבום האגדי Dirt ומלודיות מהאלבום Alice In Chains ושוב DuVall שמוציא מעצמו יותר משהוא או Cantrell האמינו. "Looking In View" הוא הסינגל הראשון (כבר יש לו קליפ משובח במיוחד) - הוא שיר של 7 דקות שמרגישות כמו 2 ויש בו משהו שמהפנט אותך בריפים האיטיים שלו. "When The Sun Rose Again" החצי אקוסטי נשמע כמו חזרה לימי Jar Of Flies ואז מגיע השיר "Acid Bubble" שהוא אולי השיר הכי כבד באלבום עם קטע שמזכיר מאוד את Tool גם בריפים וגם בשירה - זה לא מפתיע כי ידוע ששתי הלהקות מעריצות אחת את השנייה. השיר "Private Hell" הוא ה-"Down In A Hole" של האלבום הזה - שיר איטי מלודי עם שירה שמרגישה כמו אגרוף לסרעפת.

את האלבום מסיים שיר הנושא "Black Gives Way To Blue" - בלדה אותה שר Cantrell ומקדיש ל-Layne Staley. בשיר Cantrell מספר שהוא עדיין רדוף ע"י הרוח של חברו המת (שכנראה לא יעזוב אותו לעולם) ויש גם הופעת אורח מפתיעה במיוחד של לא אחר מ-Elton John על הפסנתר - זה אחד השירים הכי מרגשים שהלהקה כתבה והוא מסיים את האלבום מושלם. ההפקה של Black Gives Way To Blue נקייה ומצוחצחת כיאה לתקופתה והיא מוסיפה המון נפח לריפים של Cantrell שנשמעים גדולים מתמיד, כמו כן לשירה שלו ושל DuVall. האלבום הזה הוא הצהרת כוונות ברורה של הלהקה שאומרת שהיא פה להישאר (בתקווה ש-DuVall לא ייכנס לגמרי לנעליים של Staley ויגמור כמוהו, שכן האלבום עוסק בנושאים דומים מאוד לאלה שהיו כבר והווייבים שהוא משדר כמעט זהים לאלבומים המוקדמים). מבחינת Jerry Cantrell הוא מוכיח שהוא תמיד היה Alice In Chains והיא תמות באמת רק כשהוא יחליט להפסיק. מבחינתי, ש-Cantrell לא יפסיק אף פעם - הוא מספק פה אלבום מופתי ועל זמני שישאר איתנו עוד הרבה זמן...

[ לסקירה נוספת על האלבום ]

[ פרסם תגובה / קרא תגובות (10) ]
:: ניווט ::

[#] [A] [B] [C] [D] [E] [F] [G] [H] [I] [J] [K] [L] [M] [N] [O] [P] [Q] [R] [S] [T] [U] [V] [W] [X] [Y] [Z]

:: שתפו ::
FaceBook MySpace Twitter Email This
:: חיפוש במגזין ::
 
:: סקירות אלבומים ::

Limp Bizkit – Still Sucks

Ex Deo – The Thirteen Years of Nero

Eternal Struggle – Year Of The Gun

Carcass – Torn Arteries

Iron Maiden - Senjutsu

King of Asgard - Svartrvidr
>> סקירות נוספות <<

:: עדכונים ::

כתבה:
כפירת הארציות

ראיון:
תעשו לאחרים - ראיון עם Gabriel Franco, סולן וגיטריסט להקת Unto Others

סקירת הופעה:
אוזניים מצלצלות, רגליים קורסות, מתי שוב?! - סקירת פסטיבל המטאל הישראלי IMF

כתבה:
חוגגים עם הלא קדושים - 5 סרטי אימה מומלצים לגרסה הכשרה של Halloween

כתבה:
האלבומים שעשו אותנו – עם חברי להקת Subterranean Masquerade

כתבה:
קדימה אל העבר – על גל להקות ה NWOTHM
>> עדכונים נוספים <<
:: אירועים ::
[02/12/2021]
פסטיכסאח MMXXI ירושלים
[01/12] חג האור-פנד-לנד המסורתי חוזר!
[04/12] The prog variant
[09/12] Arallu in Tel Aviv
[09/12] Scene goes Wunder 2.0
[23/12] Scardust's NIGHTWISH Tribute
[30/03] Samael בהופעה אחת בישראל
[24/04] Dark Funeral בהופעה בישראל
[26/10] Tiamat - בהופעה אחת בישראל
>> לפרסום בלוח אירועים <<
:: כל הזכויות שמורות © מגזין מטאליסט 2002-2014 ::                                                                                :: אתר זה מיוצג על-ידי אילון, אגרט ושות' עורכי דין ::