|
07/09/2011
Ioannis Anastassakis - Orbital Attempt
מאת: עדי כהן
אי אפשר לערער על הסמכות של ארצות כגון פינלנד, נורבגיה ושוודיה כשזה מגיע למטאל. אבל חוץ מהארצות הקרות המספקות לנו מטאל חם לימים קודרים נדמה שישנן סצינות עולות במדינות קרובות יותר גיאוגרפית. צרפת מבססת את עצמה יפה מאוד, במיוחד בתחום הפאוור מטאל, והפיצה את הבשורה באמצעות להקות חדשות ומבטיחות לצד להקות ותיקות המתחילות לקבל הכרה עולמית: Heavenly, Nightmare, Adagio וכמובן Gojira שהצליחה להראות אצבע משולשת למטאל העולמי. גם יוון מתעוררת לאיטה - להקות כמו Stormbringer Septic Flesh ו- Rotting Christ כבר עושות הדים בעולם. לייבלים המחפשים את הדבר החם הבא יעשו בשכל אם יפזלו לכיוון הסצינות האלה, מכיוון שמסתובבים בהן אמנים שעדיין רעבים למוזיקה חדשה, עם להט בורידים, אך מצד שני עדיין מציבים דרישות צנועות ומחוברים לקהל שלהם משום שעדיין לא נדרשו לשחות בביבי הפוליטיקה והפרסום העולמי. אותי אישית מעניינים יותר אמנים עצמאיים ולא סטנדרטיים - Thanasis Lightbridge היווני עם Dol Ammad/Dol Theeta שלו הם אחלה דוגמה לכך, אחרי הכל הבחור הצליח לשלב מקהלת אופרה שלמה עם ריפים של הבי מטאל וסימפולים אלקטרוניים. Ioannis Anastassakis דומה לו במידה מסויימת: גם הוא אמן בודד ולא חלק מלהקה, גם הוא מציג כשרון יוצא דופן בתחומו, וגם הוא מחפש את עצמו בכיוונים לא שגרתיים וגרם לי לזקוף אוזניים בציפיה לעוד אמן מהסצינות המתעוררות שהולך לעשות את זה בגדול.
הצצה קצרה ברזומה שלו גורמת לפעירת פה מתרשמת: הבחור למד בבית הספר למוזיקאים הנחשב GIT בהוליווד וסיים באחוזון העליון של המצטיינים, מה שגרם לו להתחיל ללמד שם, ולאחר מכן להמשיך בלימודים באוניברסיטה למוזיקאים בקליפורניה. מרשימה אף יותר העובדה שאין שם מפורסם שאינו מופיע שם בתור מורה של Ioannis – ואנחנו מדברים כאן על רשימה שלמה של ה"מי ומי" – Steve Vai, Vinnie Moore, Marty Friedman, John Petrucci, Frank Gambale, Paul Gilbert והרשימה עוד ארוכה. בנוסף לכך הוא גם למד נגינת פלמנקו לגיטרה מהמורים הטובים בתחום. חכו, יש עוד: הוא גם הספיק להופיע או להקליט עם Whitesnake, Dio, Deep Purple, Ozzy Osbourne, Elton John, Santana, Chick Corea ועוד ועוד, וגם זכה בתחרויות ובפרסים שונים, הוזמן להרצות כגיטריסט אורח באוניברסטאות ופורומים, וביצע מאות רסיטלים ברחבי ארצות הברית ואירופה. הוא גם מחזיק דף פייסבוק פעיל שכל יום מתפרסמים בו טיפים, קטעי וידאו ותובנות שונות, ועם כל הפרסום הוא עדיין דואג להודות באופן אישי למצטרפים לקבוצה.
Orbital Attempt הוא אלבום המטאל השני שלו שיצא ב-2009, כאשר האלבום הקודם – Suspension of Disbelief הגיע בן לילה לחמישיה הפותחת באתר Guitar9, הנחשב בתחומו, וחוץ מזה, יש לו גם אלבום פלמנקו שזכה אף הוא לשבחים לא מעטים. אך גם בלי לדעת את כל הפרטים הביוגרפיים, כבר מהרגע הראשון ש- Orbital Attempt מתחיל להתנגן מובן לחלוטין שמדובר כאן בחתיכת פרודיג'י מוכשר שלא הבנתי איך לא זכה להכרה נרחבת יותר עד עכשיו.
שמעו, צריך סבלנות בשביל האלבום הזה. הוא כל כך עמוס ועשיר ומלא בהשפעות שצריך להבין אותו לאט. כל שיר כאן שונה לחלוטין מהקודמים לו, בשונה מהגיטריסטים הגדולים אותם אנחנו מכירים שקל לזהות את הנגינה שלהם מקילומטרים – הנגינה של Ioannis מתעתעת. דווקא משום שהוא בא מרקע מוזיקלי נרחב. שני השירים הפותחים, "The Promised Land" ו- "Astrochicken's Victorious Attack" (כן!) מהווים פתיחה מצויינת משום שהם קרובים יותר למטאל, הראשון מציג מוטיבים מרכזיים שמזכירים את Joe Satriani והמלודיות שלו, והשני כולו ליינים של Marty Friedman מהתקופה הטובה. אין נוח מזה לגיטריסט המטאל המצוי, שירים מקפיצים שיושבים טוב באוזן עם ליין מרכזי קליט שאפשר לזמזם בקלות וסולואים מרשימים ומהירים.
"Weird Thing" המגניב כבר מזכיר יותר את החומרים המוזרים יותר של Steve Vai, יותר פרוג-מטאל במהותו, מאוד מהיר וסטייליסטי עם שבירה כמיטב המסורת לבוסה-נובה קצבי. הסולו שעל המקצב הזה עוד יותר מרשים אבל ערבוב הטעמים מעט חזק: בשלב מסויים אתה רוצה שהגיטרה תשתוק קצת ותאפשר לספוג את הקצב שמושך אחורה, כי כשהיא לא שותקת לרגע ומפטפטת במהירות האור, זה פשוט מעייף אחרי דקה וחצי. השיר הזה מרמז לבאות כי מכאן זה רק הולך ונהיה מוזר יותר לאוזן שרגילה לשטיקים הרגילים של גיטריסטי רוק כבד: "A Mi Madre" ומעט מאוחר יותר באלבום – "Veridiana", ספרדיים אותנטיים לחלוטין, רק הגיטרה מנגנת כאן בפריטה מרטיטה לבבות, ואי אפשר שלא לדמיין טרובדורים הולכים ברחובות צרים ועלמות חן מפריחות להם נשיקות מחלונות המרפסות. העמסה של עוד כלים כאן היתה בהחלט מיותרת - Ioannis מצליח להשמע כמו שלוש גיטרות ולא אחת והנגינה שלו כל כך מלאה, הן בתפקיד המוביל והן בתפקיד הרית'ם בשילוב מושלם. אי אפשר להשאר אדישים לקטעים האלו, גם אם מוזיקה ספרדית ממש לא בלקסיקון שלכם. "Veridiana" האצילי מתאים במיוחד לפלמנקו, ובתור מי שלמדה בצעירותה כילדה (בעוונותיי), ממש בא לי להוציא את הקסטנייטות ונעלי העקב מהארון ולנפנף קצת בחצאית.
שיר הנושא "Orbital Attempt" בנוי היטב, יש בו מוטיב מרכזי אליו חוזרים כל הזמן ושממנו מתפצלות וריאציות ופיתוחים. במקום להכניס קטעים שונים ושינויי קצב, הבסיס האחיד ועמוד השדרה שומר על השיר קליט ומובן אם כי מעט ארוך מדי וממצה את הפואנטה שלו לטעמי. "The Greek Guitar Power Jam" חוזר לקלילות של השירים הראשונים עם מקצב פופ ניינטיז מאחור וגיטרה שמתעקשת להסביר לנו משהו בפרונט. סיום מקפיץ ועוצמתי לאלבום נהדר, ואפילו יש בונוס של גרסת "קריוקי" לשיר הזה, ככה שהגיטריסטים מביניכם יוכלו לאלתר עליו חופשי או ללמוד את הסולואים.
השימוש באפקטים וטריקים אינו מוגזם בכלל, למען האמת אפשר עוד לקשט עם קצת צווחות טרמולו ועדיין להיות בגבול הטעם הטוב. ההפקה יושבת בול במקום ונותנת את מלוא הבמה לגיטרה. Ioannis יודע לבנות משפטים מוזיקליים, ויודע לבנות מהם גם סיפור גדול יותר. הנגינה שלו לא רק מדוייקת להחריד – הוא גם נזהר שלא לפול לתהומות האגומאנייקיות, ואף על שהשירים שלו מכילים הרבה "שטויות של גיטריסטים" וליקים מהירים ומגניבים זה עדיין בגבולות הטעם הטוב. כן חסרה לי כאן מעט סקסיות, כזו ש- Steve Vai או Slash מתאפיינים בה למשל, כי Ioannis בעיקר גורם לגיטרה שלו לשיר ולצרוח אבל לא לגנוח ברכות. הייתי שמחה גם לקצת הפוגות מהנגינה הקדחתנית והבלתי פוסקת, לתת קצת יותר מקום לרית'ם לחלחל פנימה. בגדול זה אלבום מצויין אם יש לכם סימפטיה לגיטריסטים, זה מאוד "וואו" בכל מה שקשור לטכניקה ודיוק, הייתי שמחה יותר לשמוע גם יותר דרמה איטית שמכווצת את הלב כי כמו שזה כרגע – האלבום מתאים רק כשיש לכם סבלנות לשמוע "חפירות גיטרה". כך או כך אין ספק ש- Ioannis הוא כוכב עולה חזק בשמי המטאל העולמי ושהוא הולך לעשות את זה בגדול עם איכות נגינה שלא נופלת מהגיטריסטים הגדולים והמוכרים יותר.
|
