|
29/12/2005
Trivium - Ascendancy
מאת: ניצן מור
לפני שנתיים אף אחד לא ידע מי אלה טריוויום. הרביעיה מפלורידה, גדלה ביחד, למדה בבית ספר יחד, הופיעה במועדונים מקומיים וחלמה על היום בו הם יהיו מטאליקה. לא, כאן לא תמצאו סיפור סינדרלה קורע לב על ילדות עשוקה והתעללות מינית, גם לא תשמעו את חברי הלהקה מספרים שאף אחד לא דיבר איתם בתיכון, כי ההפך הוא בעצם נכון. למאט היפי (סולן/גיטרה), קורי ביוליו (גיטרה מובילה), פאולו גרגולאטו (בס) וטרוויס סמית (תופים) היתה ילדות נהדרת, בלי הורים גרושים, בלי מחסור בכסף ועם המון פופולריות בתיכון. ההורים שלהם היו סופר תומכים ברצון העז של הילדים לבטא את עצמם דרך מוזיקה רועשת, במיוחד אבא של מאט שקנה לכל חברי הלהקה את הכלים שלהם ואת ציוד ההקלטה, נתן להם להתאמן במוסך של הבית והסיע אותם להופעות באמצע הלילה.
הלהקה מודה שהם שואבים את כל ההשראה שלהם מלהקות כמו פנתרה, איירון מיידן וכמובן מטאליקה. אבל באותה נשימה מצהירים שהם עושים משהו חדש לגמרי. משהו משלהם. משהו שישנה את העולם. את הדיסק הראשון שלהם Ember To Inferno הם הוציאו ב-2003 תחת החסות של הלייבל Lifeforce Records וזכו להצלחה מועטה יחסית. ב=2005 החליטה Roadrunner Records לאמץ את הטריוויומים ולשחרר את אלבומם השני Ascendancy. מאז ניתן להגדיר את הצלחת הלהקה ככדור שלג איימתני. מה שהכי מדהים בסיפור שלהם, הוא הגיל הצעיר (עד מאוד) של חברי הלהקה - הם כולם בני 19-22. אולי זה הכל עניין של מזל, אבל טריוויום נחשפו לעולם בזמן הנכון ובמקום הנכון.
כחלק מסיבוב ההופעות של Ozzfest בכל העולם, טריוויום קיבלו את ההזדמנות להופיע בפסטיבל Download באנגליה. בהתחלה הם היו אמורים להופיע בבמה הקטנה (בתוך אחד האוהלים) ולקבל סט של שעה וחצי אבל ברגע האחרון אחת הלהקות של הבמה המרכזית ביטלה והם קיבלו את ההצעה של לבצע סט קצר יותר (חצי שעה) אבל בחשיפה הרבה יותר גדולה. הלהקה, כמובן, קפצה על ההזדמנות.
דקה לפני שהם עלו לבמה הם הסתכלו לקהל וראו כמות נכבדת של אנשים אבל לא מספקת כדי לפצות אותם על הקיצוץ המשמעותי בסט, 5 דקות לתוך ההופעה חברי הלהקה קלטו אלפי אנשים רצים לכיוון הבמה המרכזית מכל כיוון אפשרי. השמועה רצה מהר וכולם רצו לראות את טריוויום מופיעים.
הלהקה התמלאה באדרנלין ונתנה את מה שייזכר כ-"ההופעה שעשתה אותם". מאז טריוויום הפכו להיות הלהקה הכי עסוקה במטאל, או לפחות השנה. כולם דיברו עליהם, כולם רצו לראות אותם מופיעים (והם אכן חרשו את הגולובוס עם עשרות הופעות), כולם רצו לדעת עליהם כל פרט אפשרי (ולכן הם זכו למאות כתבות וראיונות בכל מדיה אפשרית) וכולם רצו לקנות את האלבום שהפך את טריוויום לתופעה. Ascendancy כולל בתוכו 12 שירים באורך כולל של 56 דקות.
האלבום נפתח עם "The End of Everything" - קטע אינסטרומנטלי אווירתי שעלול קצת לבלבל אותנו עם המחשבה שאולי רכשנו דיסק של בלאק מטאל בטעות אבל הרצועה השניה "Rain" מבהירה לנו מהר מאוד עם מה אנחנו מתעסקים. מטאלקור מהיר ולא מתפשר, עם תיפוף דומיננטי וגיטרות שואגות וסולן שמפגין יכולת ווקלית מגוונת ביותר. השיר השלישי באלבום הוא אולי השיר הכי מפורסם של הלהקה, "Pull Harder On The Strings Of Your Martyr" שהפך להימנון המטאליסטים השנה, הוא שיר שלא צריך שום הצגה מוקדמת, הוא מדבר בזכות עצמו. עם סולו גיטרה כובש, תיפוף מדבק ומילים חזקות, אני לא אופתע אם השיר יהפוך לקלאסיקה במשך השנים.
"Drowned And Torn Asunder" ו-"Ascendancy" הם שירים מאוד דומים במהותם, שניהם קיצביים אבל הפזמון שלהם קצת יותר רגוע ומלודי, לי היה מאוד קל להתחבר אליהם. השיר ה-6 וה-7 באלבום, "A Gunshot To The Head Of Trepidation" ו-"Like Light To The Flies" הם 2 הסינגלים האחרים שהוציאה הלהקה, דיי ברור שהם רוצים להציג את עצמם לעולם כלהקת מטאל רצינית אז הם בוחרים את השירים היותר "כבדים" עם הסולואים הארוכים של הגיטרות כסינגלים. השיר ה-8 באלבום "Dying In Your Arms" הוא השיר האהוב עלי באלבום, הוא שיר קצת יותר רגוע ומלודי משאר השירים באלבום, הוא מציג את הצד ה-"רך" של הלהקה ואת הקול המדהים של מאט כשהוא שר קלינים ולא צורח.
אם אני הייתי צריכה לבחור את הסינגל הבא של הלהקה הייתי מתלבטת קשות בין "The Deceived" לבין "Departure", שניהם שירים מאוד חזקים ומתאימים לשווק את הלהקה בצורה טובה, גם הם כמובן משלבים בין עוצמה לרגש. "Suffocating Sight" קצת מזכיר לי את משוגע עם כל שבירות הקצב ו-"Declaration" שסוגר את האלבום מסכם את האווירה הכללית של הדיסק: "אנחנו כאן, אנחנו מקוריים, אנחנו טובים ואנחנו כאן כדי לזעזע את העולם שלכם". לסיכום, מדובר באלבום באמת נדיר, שמציג כשרון ממשי והרבה מאוד פוטנציאל לעתיד. כל שיר באלבום הוא מוצלח ובנוי בצורה מעולה ואני מאמינה שכולם יכולים למצוא משהו שהם אוהבים בדיסק הזה.
|
