|
25/01/2006
Arafel - The Second Strike: Through The Flame Of The Ages
מאת: אופיר מסר
פולק מטאל מארץ ישראל זה לא דבר ששומעים עליו בכל יום או בכלל, מתישהו, אבל מאז שיצא האלבום הראשון של להקת Arafel לפני כ-3 שנים הסתבר שדבר כזה קיים, גם אם זה לא בדיוק פולק מטאל על טהרתו או לא בדיוק עם אופי ישראלי. תכף תבינו. Arafel למעשה עושים בלאק מטאל לכל דבר, אך כמו שכבר ציינתי, יש בו לא מעט השפעות פולק - השפעות שהגיעו היישר מהפולקלור של "אמא רוסיה" שאפילו תרמה כמה מהסיפורים אשר עליהם מבוססים השירים שבאלבום השני של הלהקה שנקרא The Second Strike: Through The Flame Of The Ages.
כמו שהכותרת כבר מרמזת, הקונספט העיקרי מאחורי האלבום הוא מלחמה, אבל תמיד לפני שמתחילים לשלוף את החרבות, צריך כמה צלילים רגועים שיחממו אותנו לקראת הקרב וזה בדיוק מה שהקטע הראשון "The Rise" עושה. ברק ונגינת הגיטרה האקוסטית פותחים את הקטע במעין מלודייה נעימה. לא עוברת דקה ואנחנו כבר מקבלים את שאר הכלים שמצטרפים לאווירה אבל רק כשנכנס השיר השני "Wrong Future" הבלגן מתחיל. תיפוף מהיר, ריפ חותך אבל ברור ומקצב שדוחף אותנו עמוק לתוך הבלאק מעבירים לנו את מרבית השיר לצד נגינת כינור וצלילים אחרים.
הסולן Miron (מלהקת הבלאק הרוסית Tvangeste) אשר משתתף פה כסולן-סשן, עושה בשיר עבודה לא רעה עם הצווחות שלו, אך בשיר הבא "The Saga Of Vengeance" הוא ממש מצליח להישמע כמו נחש ארסי (אם נחש היה יכול לצווח) כשהוא שר את הטקסטים באנגלית וברוסית כאילו הוא יורק רעל לכל כיוון. גם מלודיית הכינור שמלווה את השיר הארוך (11 הדקות!) ממש התחבבה עלי והזכירה לי כל מיני נעימות מסרטים על ימי הביניים והמלחמות השונות שהיו באותה תקופה.
וזה מביא אותי לשיר הרביעי, "Color Of Death", שמגיע עם מלודיה שלא רק התחבבה עלי, אלא שממש אהבתי. מרכיבי הבלאק שנמצאים פה מספקים את הסחורה אף על פי הסאוונד הנקי (יחסית) שיש להם וחוסר הלכלוך וההרס שיש בדיסטורשן של הגיטרה (במיוחד) שנבלעת מעט בין הבלאסט-ביטס והשירה. עוד דבר שהפריע לי זה 2 הדקות האחרונות של השיר, שהן מעין קטע אטמוספרי עם דקלום ברוסית וסולו גיטרה מרשים של דניאל... שלמרות שהם תורמים לקונספט, הם לא בדיוק התאימו ביחד למוזיקה עצמה ואני מניח שבאשמת הציוון הרוסי שמחייב השפעות הבי מטאל כמעט בכל סגנון אפשרי.
"Serpent Land" מגיע גם הוא עם מלודיה אמיצה ויפה אשר נשמעת אפית לגמריי ביחד עם השירה של Miron שממשיך לזרוק ארס לכל כיוון. אפילו יש פה כמה קולות רקע שתורמים לאווירה וקטע דקלום לא רע בכלל... שלא לדבר על הנגינה של הכינור שבכל פעם מצליחה להוסיף מחדש לקונספט המזרח-אירופאי של האלבום. אך כמו בכל מלחמה, יש גם סוף וזה בדיוק מה שמתחיל לאחר הקטע האטמוספרי הקצר שנקרא "The Call Of War". השיר הסוגר, "Purification Of Wisdom" מציג לנו קצת גיוון, אם זה בקולו של Miron שהולך פה על גרוואלים קצת יותר עוצמתיים או עם זה המלודיה שהפעם רק מלווה את נגינת הבלאק כמו בסרט אימה מצמרר ומתחלפת באמצע השיר למקצב פולק שמח וקיצבי הממשיך עם השיר עד לסופו, בלי לשכוח עוד סולו גיטרה מרתק בחסות "הפאווריסט" שבקבוצה. וכאן זה נגמר...
אמנם הרכב הלהקה באלבום כלל רק 3 חברים + סולן אורח, אך נראה כי החבורה הצליחה ליצור כאן משהו מיוחד מאד עם איכות שמצדיקה את ההקלטה בפולין הרחוקה, ולמרות שהם כבר לא עושים בלאק מטאל מחוספס וכואב, Arafel בכל זאת הצליחו לשמור על המקורות שלהם והוסיפו בפעם השנייה יצירה למאגר ההולך וגדל של האלבומים האיכותיים שיוצאים מהארץ.
|
