תפריט ראשי
ראשי: ראיונות | כתבות | חדשות
סקירות: אלבומים | DVD | הופעות
סצינה: אירועים | תמונות | פורומים
שונות: עדכונים | סרטים | וידאו
אודות: המגזין | צוות האתר
פרסום: אירוע \ באנר | חדשות
Desert
Scorpions
Feed Us Go English Visit Our Facebook Page Visit Our MySpace Profile
:: סקירות אלבומים ::

רשימת השירים:

01. Highway Star
02. Child in Time
03. Smoke on the Water
04. Mule (Drum Solo)
05. Strange Kind of Woman
06. Lazy
07. Space Truckin'
08. Black Night
09. Speed King
10. Lucille

03/03/2008
Deep Purple - Made In Japan [קלאסי]
מאת: איתן גפני


Deep Purple נחשבת, ובצדק, לאחת משלוש המייסדות של ז'אנר המטאל, ביחד עם Led Zeppelin ו-Black Sabbath. שלושת הלהקות החלו את פעילותן הענפה באזור שנות השבעים (חלק מוקדם יותר), והגיעו להצלחה אדירה באותן שנים. השלוש הפכו למפלצות רוק, עם הופעות ענקיות, אינספור תקליטים וסינגלים קלאסיים, שכבשו כמעט כל פסגה אפשרית. לפחות בשבילי, שלושת ההרכבים הללו מהווים את פסגת הרוק (ביחד עם איזה הרכב עלום שם בשם ה-Beatles, אולי שמעתם עליו).

אין מחלוקת בנוגע לתרומה האדירה של שלושת ההרכבים הללו לז'אנר האהוב עלינו, המטאל. כל הרכב, בדרכו שלו, הניח אבן פינה בחומת המטאל האדירה שמקיפה אותנו: Sabbath הביאו לעולם את הריפים המנסרים ששני ההרכבים האחרים השתעשעו בהם ואת הרוע המתבקש מניסור אקורדים מתכתיים באגרסיביות. Zeppelin היו הראשונים שהבינו שבלוז יכול להישמע ממש מגניב אם מעלים את הדיסטורשן לרמות לא מקובלות לאותה תקופה, והראו לעולם מה קורה כשמחברים כמה נגנים טכניים מדהימים לסשן הקלטות והופעות אנרגטיות.

Deep Purple לעומתם, היה הרכב סכיזופרני. החל מימיהם הראשונים, הסגולים לא ידעו מה הם רוצים מעצמם. הם חרשו כמה וכמה סגנונות מוזיקליים עד שמצאו את הנחלה שלהם, וגם שם הם לא רעו יותר מדי, אלא המשיכו לחקור ולחפש אתגרים מוזיקליים חדשים כל הזמן. בין כל החיפושים הללו, ההרכב השתנה מדי פעם (בעיקר בעמדות הסולן והגיטריסט) אך למעשה, Deep Purple התקיימו עד היום, ונמצאים בימים אלו במסע הופעות ארוך במיוחד, שהחל בשנת 2006.

Deep Purple הוקמה בשנת 1968 באנגליה, ע"י שלושה חברים - איאן פייס (תופים), ג'ון לורד (קלידים) וריצ'י בלקמור (גיטרה). חברו אליהם בסיסט וסולן נשכחים, והחמישה הקליטו שלושה אלבומים שלא השאירו חותם רב על עולם המוזיקה, למרות שהצליחו כלכלית בארה"ב. עיקר ההצלחה נבעה מהעובדה ש-Deep Purple הייתה בעיקר להקת קאברים, והחומרים המקוריים שלה לא נשמעו הכי מקוריים בעולם. הגימיק העיקרי שלה היה הופעות עם תזמורת פילהרמונית - רעיון אהוב של ג'ון לורד, שעיקר השפעתו המוזיקלית נבעה מעולם של באך ומוצארט.

אבל בלקמור לא השתגע על נגינה עם תזמורת (למרות שהפליא בהופעות הללו), והוא רצה יותר אגרסיביות, כמו פייס, אחד המתופפים הגדולים שדרכו על פני האדמה. שינוי ההרכב הראשון הוביל להצטרפות של איאן גיליאן כסולן וג'ון גלובר כבסיסט. עם ההרכב הזה Deep Purple עשו היסטוריה, והקליטו רצף של אלבומי רוק נפלאים, שזכו להצלחה מטורפת, וגרמו לעולם להבין שהיסטוריה נכתבת על גבי הויניל.

למרות שלאחר העזיבה של איאן גיליאן הצטרף הסולן האדיר דיוויד קוברדייל (איש Whitesnake בעתיד), ו-Deep Purple שחררו עוד אלבום מופת (Burn), אין מחלוקת על כך שההרכב המוצלח ביותר של Deep Purple היה החמישייה הקסומה של תחילת שנות השבעים. אותה חמישייה שהקליטה את אלבומי המופת In Rock, Fireball, ו-Machine Head.

בכל אחד מהאלבומים הללו יש ממתקי אוזניים מדהימים - "Speed King" ו-"Child In Time" (אחד השירים הכי טובים בעולם. נקודה.) באלבום הראשון, "Demon's Eye" ו-"Fireball" (אחד השירים הכי מגניבים בעולם. נקודה.) בשני, "Highway Star" ו-"Smoke On The Water" בשלישי. על שני השירים הללו אין הרבה מה להרחיב. מי שלא מכיר אותם צריך לקום מהמחשב עכשיו, ללכת לחדר ולחשוב על מה שהוא עשה, ללכת לקנות את האלבום הזה, להקשיב לו לפחות שש פעמים רצוף, ואז לחזור ולקרוא את הסקירה הזו. בעיניים מבוישות.

קשה להחליט מהו האלבום הטוב ביותר של Deep Purple. מה זה קשה? בלתי אפשרי. בכל אלבום נוכל למצוא סיבות אחרות להיותו הטוב ביותר. ב-In Rock היה זה החיבור לדיסטורשן ותצוגת התכלית של בלקמור ופייס שהופכים אותו לאחד מאלבומי הרוק הכבד הטובים בעולם. ב-Fireball זוהי הפתיחה המטאלית שלו, עם הדאבל בס של פייס (בימים שאפילו לא חשבו על דאבל בס). Machine Head הוא פשוט יצירת מופת בפני עצמה, אלבום רוק כבד מושלם. אבל אני חושב שמעל כולם עומד אלבום ההופעה הטוב ביותר שהוקלט אי פעם - Made In Japan, שמורכב משתי הופעות ביפן (אחת באוסקה והשנייה בטוקיו).

מדובר באלבום מושלם. נקודה. הסאונד בו ללא דופי, בעיקר בגרסת ה-Remaster שלו, שכוללת דיסק נוסף עם הדרנים. ההרכב שמנגן בו הוא החמישייה המוצלחת ביותר, אותה חמישייה שהקליטה את רצף שלושת אלבומי המופת של תחילת שנות השבעים. רמת הנגינה, הדיוק הטכני, ההנאה מהמוזיקה, הביצועים, האנרגיות - כל דבר באלבום הזה שואף לשלמות.

בכל שיר ושיר אפשר לשמוע את גיליאן מחייך (גם אם הוא ניסה לעשות פרצוף כועס), את בלקמור פורט על המיתרים בחדוות חיים שאני לא חושב שאי פעם מצא שוב. איאין פייס מוכיח למה הוא אחד המתופפים הגדולים שידע העולם, ג'ון לורד המפלצתי מנציח את הגאוניות של הסגולים עם האורגן החשמלי שלו, וג'ון גלובר... נו בסיסטים. אתם יודעים. עומד בצד ומשלים בצניעות את השלמות.

האלבום נפתח בביצוע אנרגטי לאחד השירים הכי טובים בעולם, "Highway Star", שיר שמדגים מה זה רוק כבד: לחן קליט ופשוט, סולו גיטרה פוער פה, סולו קלידים פוער פה לא פחות, ושירה מהביצים. מיד לאחר מכן אנחנו מקבלים עשר דקות שלא מאפשרות לנו לחשוב על כלום חוץ מעל לרצות להיות נוכח באותה הופעה - ביצוע קורע של "Child In Time", שעד היום יכול לגרום לאיש עיוור לבכות.

בשיר השלישי אנחנו מקבלים מנה הגונה של גיל 17, בדמות "Smoke On The Water", שהיה ונשאר המנון רוק משובח, וללא ספק אחד השירים הכי מגניבים בעולם. כמה פשוט, כמה גאוני. הקטע הרביעי, "The Mule", הוא אחת הסיבות שהעולם שונא מתופפים - סולו תופים של כמעט עשר דקות, שכל מילה עליו מיותרת.

שלושת השירים שמסיימים את הדיסק הראשון הם המנוני הארד רוק קלאסיים, כאלה שגידלו על ברכיהם דורות של רוקרים ומטאליסטים שחיפשו את הגרוב למוזיקה שלהם - "Strange Kind Of Woman", "Lazy" ו-"Space Truckin" הענק שנמתח לכמעט עשרים דקות בגרסא הזו (וכולל שימוש בקונגוס אפריקאיים), שמסיים את האלבום עם תחושה חמימה במכנסיים. יש אנשים שקוראים לזה אורגזמה, ויש כאלה שפשוט לא מדברים על זה. אבל זה קורה. אז תהיו מוכנים.

הדיסק הנוסף, שקיים רק במהדורה המחודשת, כולל שלושה הדרנים: "Black Night" ו-"Speed King" - שני להיטים נפלאים - וקאבר מחמם לב ל-"Lucille" של Little Richard, שמוכיח עד כמה Deep Purple מחוברים לשורשים שלהם. לא שאנחנו צריכים הדגמה נוספת, שהרי כל האלבום הזה כולו מושרש עמוק ברוקנ'רול הקלאסי, ומביא איתו בשורה עתידית על המטאל שעוד יבוא בעקבותיו.

אי אפשר להסביר למה זה אלבום ההופעה הטוב ביותר שהוקלט אי פעם. גם אפשר להתווכח על הקביעה הזו, ללא החלטה חד משמעית. לפני שחלק מכם יטענו ש-Live After Death של Iron Maiden הרבה יותר טוב ממנו, תשמעו קצת Deep Purple ותגלו מאיפה Maiden גנבו חצי מהלחנים שלהם. לפני שאתם מכתירים אלבומי הופעה אחרים כטובים יותר, תריצו כמה השמעות של Made In Japan בשביל להבין מאיפה הכל התחיל, ולשמוע איך עושים את זה באמת.

האלבום הזה הוא התגלמות כל מה שטוב ב-Deep Purple: ההשפעות הקלאסיות שהפכו אותה לאחת מהמשפיעות עיקריות על עולם הפרוגרסיב רוק והמטאל, האגרסיביות המטאלית שלהם, שבאותה תקופה לא קיבלה שם, אבל גרמה להמון אנשים להבין שבלי שיער ארוך חייהם אינם חיים, והגולמיות המתפרצת שלהם, שנמהלת בזיעה ושמחת חיים.

אותה שמחת חיים היא המרכיב שתמיד היה חסר להרכבים האחרים של Deep Purple, אלו שבאו אחרי 1974, עם העזיבה של גיליאן. גם כשהוא חזר להרכב לאחר כמה שנים, זה כבר לא היה אותו דבר. היה משהו קסום בחמישייה הזו, באותן שנים. הקסם הזה זכה להיות מוקלט ומונצח על אלבום הופעה כפול ומופלא. זה האלבום הזה, והוא האלבום הקלאסי שאתם פשוט חייבים לשמוע, אם עוד לא שמעתם.

האלבום הזה גורם לאנשים בני דורי לרצות לחיות בשנות השבעים, כי אם זה הפסקול שליווה את חיי האנשים של אותן שנים, אני יכול רק לקנא בהם. המטאל התחיל פה, חברים. המוזיקה הגיעה לאחד מהשיאים שלה פה. והגיע הזמן שמי מכם שעוד לא ביקר במחוזות הסגולים-כהים הללו, יארוז את חפציו ויצא למסע. במילותיו האלמותיות של דוקטור אמט בראון - "Fasten your seat belts. It's gonna be a bumpy ride".

[ פרסם תגובה / קרא תגובות (31) ]
:: ניווט ::

[#] [A] [B] [C] [D] [E] [F] [G] [H] [I] [J] [K] [L] [M] [N] [O] [P] [Q] [R] [S] [T] [U] [V] [W] [X] [Y] [Z]

:: שתפו ::
FaceBook MySpace Twitter Email This
:: חיפוש במגזין ::
 
:: סקירות אלבומים ::

Dir En Grey – The Insulated World

Slash featuring Myles Kennedy and The Conspirators – Living the Dream

Beyond The Black – Heart of the Hurricane

Anaal Nathrakh – A New Kind of Horror

Behemoth – I Loved You at Your Darkest

Deicide - Overtures of Blasphemy
>> סקירות נוספות <<

:: עדכונים ::

סקירת הופעה:
עושים שמח בהוואנה - סקירת הופעתה של להקת Amaranthe בתל-אביב

כתבה:
הוואקן הראשון שלי

ראיון:
האיש בשחור - ראיון עם Sakis Tolis סולן להקת Rotting Christ

סקירת הופעה:
הרעידו את הסכך: סקירת הופעת The Three Tremors בישראל

סקירת הופעה:
הקיץ של אוזי - סקירת הופעתן של Salvation, Ozzy Zoltak וFatum Aeternum בגגרין

כתבה:
הגיע זמן לכפרות, כפרות. – על האלבומים שמצדיקים בקשת סליחה
>> עדכונים נוספים <<
:: אירועים ::
[18/11/2018]
Ne Obliviscaris בישראל
[29/11] השקט שאחרי הSandstorm
[29/11] פסטישרץ 10
[03/12] Bruce Dickinson במופע ספוקן וורד
[06/12] חג האור פנד לנד חוגג עשור
[13/12] Unleash The Pain בהופעת השקה
[20/12] Paradise Lost בישראל
[09/01] Arcturus בישראל
[20/02] Behemoth בישראל
[25/02] Manowar בישראל
>> לפרסום בלוח אירועים <<
:: כל הזכויות שמורות © מגזין מטאליסט 2002-2014 ::                                                                                :: אתר זה מיוצג על-ידי אילון, אגרט ושות' עורכי דין ::