|
06/06/2008
Amaseffer - Slaves For Life
מאת: עדי כהן
אני חושבת ש-Slaves For Life שבר אצלי שיא: אלבום של להקה ישראלית שחיכיתי לו הכי הרבה זמן. תמיד היו שמועות ולחשושים על מצב החומר וההקלטות, דלפו סיפורים על שיתופי פעולה מעניינים וקשרים בחו"ל, אבל עכשיו, כשאני סוף סוף אוחזת מוצר מוגמר ביד אני חייבת להודות: ההרכב הזה עשה הכל כמו שצריך והגיעה להישגים מרשימים ביותר.
אין עוד הרבה הרכבים (אם בכלל) שהצליחו ללכת במסלול הישיר מאולפן ההקלטות הביתי להחתמה בלייבל (ולא אחר מאשר Inside Out, החולש על ממלכות פרוגרסיב כגון Symphony X, Pain of Salvation, Ayreon ואחרים) עוד לפני שקיבלו הכרה כאן בארץ, עוד לפני שעלו לראשונה על במה, ואם כל זה לא מספיק - לגייס לשורותיהם אמנים מהטובים בעולם כגון Mats Levén (לשעבר מ-Therion) ו-Angela Gossow (מ-Arch Enemy). אך למרות הפוטנציאל האדיר, חברי ההרכב עדיין לא מוכנים לנוח על זרי הדפנה, עד שלא תסתיים העבודה על עוד שני אלבומים שבדרך - רק אז הם יתחילו לחשוב על הופעות. עד היום המיוחל, יש מצב שהסצינה העולמית כבר תמלמל את שמם בהערכה.
נתחיל מה-Artwork האיכותי ביותר, לו אחראי Mattias Noren, הידוע בעיצוביו ללהקות מפורסמות ולפרוגרסיב בפרט. האלבום, המספר על יציאת מצריים, עוצב בצורה גרפית חכמה ותואמת לקונספט: ציורי נוגשי עבדים ופירמידות, וללא שום קריצה לאומנות דיגיטלית. העיצוב נקי למרות הצבעוניות שבו, ונמצא בו גם עברית וארמית בכתב רש"י לצד הליריקה ועל העטיפה עצמה.
אני לא יודעת למה ציפיתי מ-Slaves For Life, אבל בשמיעה ראשונה הרגשתי שמשהו לא יושב לי במקום. לאחר התבוננות הבנתי מה הדבר: הוא לא אלבום קונספט פרוגרסיבי כמו שאנחנו רגילים לשמוע מלהקות אחרות בז'אנר. אמנם יש בו שירים עם מבנה מוגדר, יש סיפור ומוטיבים חוזרים שקושרים הכל יחד, אבל עם כל זאת הוא שונה. ניתן יותר להתייחס אליו כפסקול, על שלל תזמורות ה-Cubase המושקעות, הוא יותר משרה את האווירה הנחוצה מאשר מאכיל את המאזין בכפית בשירים תבניתיים.
ההיגיון מאחורי ההחלטה להעביר את הקונספט בצורה זו די ברור: מדוע לתת אך ורק לתכנים לדבר בעד עצמם, כאשר אפשר לצייר למאזין את הסיפור בתמונות וצבעים? מצד אחד, יש כאן שירים, לא קטעים אינסטרומנטליים בלבד ולא אקספרימנטל בשום צורה. אבל מצד שני, שומעים את ההשפעה המובהקת שיש להרכב ממוזיקת קולנוע ומי שיתאמץ יצליח לשמוע מאחורי הקלעים את האפלוליות של Hanz Zimmer, אולי אפילו קריצה למוזיקה קלאסית. התוצאה הינה הגדה מאוירת ומאירת עיניים: המילים מסבירות, התמונות ממחישות, הבה נרים ארבע כוסות יין לכבוד זה.
האלבום פותח בדקלום של ארז יוחנן, שאחראי על התפקיד לאורך כל האלבום. מיד קופצים לאוזן כלי מיתר וחליל ערבי ואנו נזרקים למצרים העתיקה בפתיח "Sorrow" שכולו מדבריות ודקלים. הסיפור עצמו מתחיל בשיר הנושא "Slaves For Life" כאשר קולו העשיר של Mats Levén מתחבר בצורה מושלמת לאווירה, עולה ויורד יחד עם הדיסטורשנים והדרבוקות. הדינאמיקה שהוא מצליח ליצור לאורך האלבום טובה מאוד, ובכלל כל פרט כאן מחובר לשלם הגדול המהווה את העלילה והסיפור - אם אלו כלים אוריינטליים, זמרים אורחים (כמו קובי פרחי, סולן Orphaned Land, האחראי לשלל הסלסולים) המתאימים ככפפה ליד לדמות אותם הם מייצגים, קטעי "משחק" קצרים ודקלומים. לדוגמה, נקודת המפנה בשיר מלווה בציטוט קצר מהתנ"ך, ושינוי פתאומי בהלך הרוח המלודי.
ההתחלה של "Birth Of Deliverance", השיר על הולדת משה, מזכירה סרט של דיסני - המוזיקה מתאימה לעלילת פנטזיה, אופטימית ומלאת חיים, ואז מגיעה ההכרזה "כל הבן הילוד - היאורה תשליכוהו", ולפתע משתנה האווירה - עדיין ממשיכה את הקו הקודם, אך נהיית מתוחה ומפחידה מעט. יש דרמה, במיוחד אם מאזינים למילים ולמצוקה שהן משדרות - אך בדיוק במידה הנכונה, ואני חייבת להודות שהתכווצתי עד צמרמורת. השיר מלווה בצעקות ילדים ובכי תינוקות, במיוחד לקראת הסוף, בו המוזיקה משתנה כאשר משה מונח בתיבה: המתח נשמר, אבל המוזיקה ממש מציירת לנו ציפייה חדורה בדאגה, וקל לדמיין את מרים צופה מבין קני הסוף, כוססת ציפורניים וצופה בתינוק מרחוק. ב-"Midian" אנו זוכים לשמוע הופעת אורח מעניינת של Angela Gossow בדמות הנוגש המצרי, יחד עם יותם "Defiler" אבני, שגם קפץ לאיזו ג'סטה לא מתוכננת.
"Zipporah" שבה את ליבי מיד - בדרך כלל אני סולדת ממוזיקה שיש בה אפילו רמז קל למוטיבים מזרחיים, והשיר הזה משופע בהם אפילו יותר מהקודמים, כולל שירה ארמית אותנטית למדי בביצועה המרענן של הזמרת מאיה אברהם. ולמרות כל זאת, במקום להסתייג כמו שאני נוהגת בדרך כלל, נמשכתי עוד יותר: לעינינו ממש נפרש סיפור אהבה מדייני, במילים רוויות רומנטיקה, כאשר הוא שר באנגלית והיא עונה לו בערבית. למרות שהשיר לא קיטשי בכלל, הוא עדיין רווי בתשוקה, מעין ריקוד איטי מסתורי בו שני בני הזוג סובבים זה את זו: הוא צרוד, היא מסלסלת, הוא מצהיר, היא מתחמקת במעין משחק מקדים.
עוד שיר מרגש הוא "The Burning Bush" המספר על הסנה הבוער. הוא מינימליסטי וקצר (יחסית לאלבום בו הממוצע הוא 11 דקות לשיר), אתנחתא הנמצאת במקום הנכון, והדילמה המסתכמת במילים "Who am I at all?" היא המובילה את הנושא קדימה ומוכיחה כי אפשר להעביר את הפואנטה גם ללא מלודרמות, אלא רק בעזרת רגישות לאינטונציה, מה ש-Mats יודע לעשות יופי.
נקודות המבט באלבום משתנות: לעיתים אנו שומעים את קולו של משה או דמויות אחרות ("Zipporah" למשל, מושר בגוף ראשון) ולעיתים את קולו של המספר. ההרגשה הכללית היא מספר הקורא את ההגדה ותוך כדי נשאב פנימה לתוך הסיפור וחווה סצנות מסוימות בעצמו. האלבום מסתיים במילים: "והיה כי שאלך מחר בנך לאמר, מה זאת? ואמרת אליו..." ונקטע בפתאומיות, אך אם נקשר זאת למילות הפתיחה "ואלה שמות בני ישראל" ... נוצרת כאן סגירת מעגל. בני ישראל עדין לא יצאו ממצרים אך החלק הראשון של הסיפור הסתיים, עד לפעם הבאה.
הכוח של Slaves For Life הוא באווירה שהוא יוצר. אמנם כל שיר עומד בפני עצמו, אך המכלול שהם יוצרים שלם יותר והסיפור ממש קורם עור וגידים לפני המאזין. אם מתייחסים אליו כאלבום קונספט אולי יהיה מעט קשה להתחבר אליו, אך אם ניגשים אליו כפסקול הוא קל יותר להבנה. ההרגשה היא כשל ישיבה בפני מספר סיפורים המעביר את הסיפור בשלל גוונים, או כשל התבוננות בנחש מהפנט העולה מסלסילה, אם כבר עסקינן בקסם המזרח. Amaseffer השקיעו במידה ניכרת כדי להגיש לנו הכל בצורה מושלמת, וההשקעה בהחלט משתלמת: כל מה שקשור לאלבום הזה יוצר כך שיהיה בקשר הדוק עם השאר. פסח כבר עבר אמנם, אך זה עדיין לא מאוחר מדי להיזכר בסיפור וליהנות מאלבום מופת שמבסס את מעמדו בקלות כאחד המרשימים והחדשניים שיצאו כאן בארץ ובעולם.
|
